עזבון המנוח ד"ר וחיד סאלח נ' מדינת ישראל-הקריה תל אביב

פסק דין

1.האם בנסיבות העניין הנדון, עומדת למדינה הוראת סעיף 5 בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב – 1952 (להלן: "החוק"). זו השאלה העיקרית והמרכזית הצריכה הכרעה.

2.ואלו עיקרי העובדות הרלבנטיות:

א.על פי כתב התביעה, המנוח, ד"ר ואחיד סאלח, מצא את מותו בתאריך 10.11.2007 עת שהלך ברחוב צלאח א-דין בעזה ורסיסים של טיל פגעו בו וגרמו למותו.

ב.המדינה טוענת, שככל שהמנוח באמת נפגע כתוצאה מפגיעה של טיל (טענה שהוכחשה לגופה) – המדובר הוא "בפעולה מלחמתית" שהמדינה אינה חבה בנזיקין בגינה.

ג.בתצהיר שהמדינה הגישה כותב סא"ל א.ה. כך:

"במועדים הרלבנטים לתביעה זו, שימשתי כמפקד בגוף שפרטיו מסווגים, ואשר היה אמון על איתור והשמדה של רקטות לעבר שטח מדינת ישראל וכן איתור ופגיעה במחבלים אשר עסקו בשיגור רקטות".

המצהיר שירטט את המציאות הידועה לכל אזרח בישראל, ולפיה באזור רצועת עזה מתנהלת מזה שנים פעילות טרור עניפה המתבטאת בעיקר בירי טילים ורקטות לעבר שטח מדינת ישראל ומתבטאת כמובן גם בניסיונות של צה"ל לסכל פעילות טרור זו.

על פי האמור בתצהיר:

"ביום 10.11.07 בשעה 18:45, או בסמוך לכך, שוגרה רקטה מאיזור ג'בליה לעבור שדרות. הרקטה נפלה בשכונת נאות המייסדים בשדרות. זוהו מיד שני משגרים בנקודה. האחד חמוש ברקטה והשני – ריק. כמו כן, זוהו שני אנשים שתפעלו את המשגרים (להלן: "המחבלים") ".

על פי האמור בתצהיר, ניתן היה לפגוע באותם אנשים רק כשהתרחקו מהמשגרים. שוגר טיל שפגע בסמוך למחבלים וככל הנראה פצע אותם. הטיל שפגע בסמוך למחבלים – פגע בשטח פתוח מרחק של עשרות מטרים מהכביש הראשי. בשלב זה, זוהתה רק פגיעה באותם שני מחבלים ולא זוהתה פגיעה נוספת. לאחר מכן, הוזעק למקום מסוק קרב אשר תקף את שני המשגרים והשמיד אותם. מאחר ואחד המשגרים היה חמוש כאמור ברקטה שלא שוגרה – אירע פיצוץ נוסף של חומר הנפץ שהיה במשגר. המצהיר גם ביקש לציין: כי אם אכן התובע נפגע במהלך האירוע מירי של צה"ל – הרי שייתכן שנפגע עת שעמד בסמוך למחבלים, או למשגרים, או אולי אפילו היה אחד מהמחבלים.

ד.הנה כי כן, אין לדעת בוודאות מהן הנסיבות האמיתיות שבהן המנוח ד"ר ואחיד סלאח מצא את מותו. אבל, בהנחה שהוא באמת נהרג, כנטען, מפגיעה של טיל – הרי שעל פי האמור בתצהיר הנ"ל – מותו נגרם כתוצאה מפעולה מלחמתית של צה"ל שכוונה לעבר מחבלים ששיגרו רקטות לעבר ישראל.

3.במסגרת ישיבה מקדמית (ביום 10.10.2011) הצבעתי בפני בא כוחם של יורשי המנוח על הוראת החוק הפוטרת את המדינה מחבות בנזיקים, ובקשתי התייחסותו להוראת חוק זה. קושי זה, שהוצג ליורשים, גרר אחריו בקשה לפסלות שופט. הבקשה נדחתה. הצדדים גם נדרשו להציג "ניירות עמדה" ביחס לתחולתו של החוק. היורשים טענו, כי סעיף הפטור איננו חל מכיוון שחיילי צה"ל פעלו בשיקול דעת מוטעה ומכיוון שהפעולות נעשו "שלא כדין ולא במידת הסבירות הראויה וללא נקיטת אמצעים הנדרשים באופן מיומן על ידי בלעי תפקיד מיומנים ומתודרכים".

לטענת היורשים, המנוח נפגע במקום שממנו לא בוצע שיגור של טילים לעבר ישראל ולא היתה כל סיבה לשגר טיל לעברו. עוד נטען על ידי היורשים, כי ירי הטילים בידי צה"ל בוצע "באופן לא סביר, לא מידתי בשוגג וברשלנות ותוך הפרת הוראת הפתיחה באש".

ב"נייר העמדה" מטעם המדינה היא חזרה, פחות או יותר, על הטענות הכלולות בכתב ההגנה, תוך הדגשה על כך, שירי של טיל הוא על פי הגדרתו "פעולה מלחמתית".

4.כיוון שעל פני הדברים, נראה היה לכאורה, כי אכן, טענת הפטור מאחריות בנזיקין עומדת למדינה, שבתי ובקשתי מספר פעמים מבא כוחם של היורשים, לשוב ולשקול עמדתם.

משהודיעו שהם עומדים על תביעתם – אין מנוס מהכרעה.

5.דיון והכרעה:

(1)על פי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4), התש"מ, הוספה לחוק הגדרה לביטוי "פעולה מלחמתית".

"פעולה מלחמתית" – לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף".